הניתוחים שמתבצעים ללא הסכמה: תעשיית האיברים המפוקפקת של סין

מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים של מערך השתלות האיברים הסיני? ולמה העולם שותק?

תעשיית השתלות האיברים בסין נחשבת לאחת הגדולות והיעילות בעולם.

אך מתחת לפני השטח מתגלה מציאות מצמררת.

מדו"חות ועדויות רבות עולה כי במדינה מתקיימת קצירת איברים בכפייה. פרקטיקות אלו אינן עומדות בשום תקן מוסרי או רפואי מקובל.

קורבנות התופעה כוללים אסירים פוליטיים ובעיקר מתרגלי פאלון גונג – קבוצה רוחנית נרדפת.

במאמר הבא ננתח לעומק את המנגנון, השיטה, הדינמיקה וההיקפים של תעשייה מפוקפקת זו.

קראו בעיון – לא מדובר בתיאוריות קונספירציה, אלא בעובדות שמתועדות היטב ומצריכות התייחסות דחופה של הקהילה הבינלאומית.

איך נראית מערכת השתלות האיברים בסין – ולמה יש כל כך הרבה "תורמים"?

מערכת השתלות האיברים הסינית פורחת באופן בלתי מוסבר.

בזמן שבמערב המתנה להשתלה נמשכת לעיתים חודשים ואף שנים, בסין מדווח על זמני המתנה קצרים במיוחד – לעיתים ימים ספורים בלבד.

כבר בשלב זה נשאלת השאלה: מאיפה מגיעים כל האיברים?

מספרים בלתי אפשריים

ניקח לדוגמה את הנתונים הרשמיים:

• מספר השתלות שנתי רשמי (כבד, לב, כליה):
  • סין (נתונים מדווחים): כ-20,000
  • ארה"ב (לשם השוואה): כ-39,000
• מספר תורמים רשומים:
  • סין (נתונים מדווחים): פחות מ-10,000
  • ארה"ב (לשם השוואה): מעל 100,000
• זמן המתנה ממוצע לכליה:
  • סין (נתונים מדווחים): בין 1-2 שבועות
  • ארה"ב (לשם השוואה): בין 2-3 שנים

הפער בין כמות ההשתלות לבין כמות התורמים הרשומים מעלה חשדות חמורים. בנוסף, מרבית התורמים אינם מזוהים, ואין תיעוד מסודר של הסכמה מדעת – מרכיב בסיסי בכל אתיקה רפואית בעולם החופשי.

אם נבחן את מנגנון הקצאת האיברים במדינות דמוקרטיות, נמצא כי הוא מבוסס על:

• התאמה רפואית מדוקדקת.
• המתנה ארוכה.
• רשימות שקופות.

לעומת זאת, בסין נראה שמישהו "מספק איברים לפי דרישה". הדבר מתבצע בקצב ובדיוק שאינם אפשריים ללא שליטה מלאה באוכלוסייה מסוימת.

ל אלה מביאים אותנו לשאלה המטרידה: האם סין משתמשת באסירים ובאוכלוסיות מוחלשות – כמו מתרגלי פאלון גונג – כמקור בלתי חוקי ורצחני לאיברים?

פאלון גונג – התנועה הרוחנית שהפכה למאגר איברים חי

הפאלון גונג היא שיטה רוחנית שמקורה בשנות ה-90 בסין. השיטה כוללת תרגולים גופניים ומדיטציה, ומטיפה לערכים של אמת, חמלה וסבלנות. על פניו – נשמע תמים. בפועל – הרדיפה מצד השלטונות הייתה מיידית, אכזרית ובלתי מרוסנת.

למה המשטר רודף את פאלון גונג?

כשהפופולריות של הפאלון גונג זינקה והגיעה לעשרות מיליוני מתרגלים, המפלגה הקומוניסטית ראתה בכך איום על סמכותה.

החל מ-1999 נפתחו מחנות עבודה, מרכזי כליאה ומתקנים פסיכיאטריים. שם נכלאו, עונו, ונחקרו מתרגלים ללא משפט.

עם השנים, עדויות רבות החלו להצטבר: רבים מאותם עצורים פשוט "נעלמו". משפחותיהם לא קיבלו שום מידע, ולעיתים – גופותיהם הוחזרו כשהן חסרות איברים פנימיים.

כיצד מתבצעת קצירת האיברים?

החשד המרכזי הוא שברגע שמתבצע מעצר, מתרגלי פאלון גונג עוברים בדיקות דם ואבחונים רפואיים. בדיקות אלו אינן לצרכים רפואיים של הכלואים, אלא כדי למפות את התאמתם להשתלות פוטנציאליות.

מרגע זה, ברגע שמתבצעת "הזמנה" של איבר מתואם, האדם המתאים פשוט נלקח, ולא שב.

הדבר מקבל משנה תוקף כאשר רופאים מערביים דיווחו על כך שביקשו מהם לשמש כצופים או מבקרים בבתי חולים בסין.

הם נדהמו לראות ניתוחי השתלות מתבצעים בקצב שיא, ללא ניהול תורים, וללא סימני תיעוד של תורמים חיים או מתים.

רווח כלכלי אדיר

תעשיית האיברים מגלגלת מיליארדי דולרים. ניתוח השתלת כבד יכול להניב לבית חולים סיני סכום של כ-100,000 דולר, והשתלת כליה – כ-60,000 דולר.

כשמדובר באסירים פוליטיים שאינם נזקקים לפיצוי או תיעוד, הרווח "נקי" ונוח. אין פלא שהמערכת מושחתת עד היסוד.

איך סין מכחישה, מי משתף פעולה, ולמה העולם ממשיך לשתוק?

החלק הראשון של המאמר חשף כיצד מתרגלי פאלון גונג משמשים, לפי עדויות רבות, כמאגר חי של איברים להשתלה.

זוהי תעשייה סינית מתועדת היטב אך מוכחשת בקול רם. הפער בין מספר השתלות האיברים לבין זמינות "תורמים" במדינה שאינה דוגלת בשקיפות – הוא חור שחור מוסרי.

אך לא פחות חמור מכך הוא התפקיד שממלאים מוסדות רפואיים, ממשלות זרות והקהילה הבינלאומית – בין בשתיקה ובין בעצימת עין פעילה.

בחלק זה נצלול אל מוקדי ההכחשה, הרווחים, שיתוף הפעולה והאופציות שיש לקהל הרחב מול התעשייה המצמררת הזו.

ההכחשות הרשמיות של סין והעובדות שסותרות אותן

סין מצהירה מאז 2015 כי הפסיקה להשתמש באיברים מאסירים מוצאים להורג וכי היא פועלת לפי מערך תרומות מרצון בלבד. נשמע טוב – עד שמתחילים לבדוק את ההצהרות מול השטח.

למה הגרסה הרשמית פשוט לא מחזיקה מים?

• אין שקיפות בנתוני התורמים. במרבית המדינות, תרומות איברים מנוהלות על ידי גופים עצמאיים, תחת בקרה מלאה, עם מעקב אחרי כל תרומה והשתלה. בסין, לעומת זאת, הרשויות שולטות על המידע, ולא קיים מנגנון עצמאי שבודק את הנתונים בפועל.
• מוסדות רפואיים צבאיים לא מספקים דיווחים. הצבא הסיני מפעיל בתי חולים שמבצעים ניתוחים בקצב מסחרר. דו"חות מדווחים על כך שהרופאים שם פועלים במנותק מהפיקוח האזרחי.
• קצב ההשתלות לא תואם את כמות התרומות. כפי שכבר הראינו, זמן ההמתנה הקצר להשגת איבר מתאים מעיד על מאגר חי ומוכן. דבר זה לא תואם תרומות מרצון רגילות.

ומה קורה כששואלים שאלות?

לא מעט עיתונאים, ארגוני זכויות אדם ופעילים זרים שניסו לברר את המידע – הורחקו, נאסרו או חוו חסימות גישה למידע. במקום להתמודד עם השאלות, סין משתמשת באסטרטגיית הסתרה והפחדה.

שיתוף פעולה בינלאומי – ביודעין או בעצימת עין?

החלק המדאיג ביותר הוא שמדינות רבות, כולל מערביות ודמוקרטיות, משתפות פעולה עם המערכת הרפואית הסינית – אם באופן ישיר או עקיף.

דוגמאות לשיתופי פעולה שגורמים להרמת גבה:

• סיורים רפואיים והשתלמויות בבתי חולים בסין. רופאים ממדינות מערביות ביקרו במוסדות רפואיים בהם התבצעו השתלות איברים, ולא תמיד שאלו מאיפה הגיעו האיברים.
• חברות תרופות בינלאומיות. ניסויים קליניים נערכים לעיתים על מושתלים סינים, מבלי לברר את מקור האיבר או ההסכמה מדעת של התורם.
• תיירות רפואית. אזרחים ממדינות זרות שמגיעים לסין כדי לעבור השתלה מהירה וזולה, לעיתים ביודעין ולעיתים שלא ביודעין, תורמים לקיומה של התעשייה.

שימו לב: לפי דו"חות של גופים אמינים כמו "China Tribunal" שנערכו בבריטניה, מדובר בפרקטיקה "בלתי אנושית שאין כדוגמתה". בפועל – מרבית המדינות לא נקטו בצעדים משפטיים של ממש מול סין.

כך פועלים בתי החולים הצבאיים – בלי שאלות, בלי תיעוד, רק תוצאה

בתי החולים הצבאיים הסיניים הם מוקד מרכזי בפעילות קצירת האיברים. בשל שליטתם של כוחות הביטחון במתרגלי פאלון גונג ובאסירים פוליטיים אחרים – נוצרה מערכת "שקופה פנימה ובלתי נראית החוצה".

דינמיקת הפעולה:

• מעצר והעברה למחנה עבודה או מרכז מעצר לא רשמי.
• בדיקות רפואיות נרחבות – דם, סריקות, ביוכימיה.
• תיוג לפי סוג דם והתאמה לאיברים.
• המתנה "פסיבית" – עד שיגיע מטופל שזקוק לאיבר תואם.
• ביצוע השתלה – פעמים רבות במתקנים צבאיים נסתרים.

החשש הגדול הוא שמדובר ב"סרט נע" של הפיכת בני אדם לרשימת איברים זמינה. תהליך כזה מחייב תשתית לוגיסטית מתקדמת, שתואמת לארגון צבאי – לא למוסד רפואי הומניטרי.

אז מה אפשר לעשות? כלים להתמודדות עם המציאות הזו

למרות שמדובר במנגנון חשאי ורב-שכבתי, הקהל הבינלאומי אינו חסר אונים. אמנם מדובר במאבק ארוך טווח, אך יש דרכים להשפיע:

חקיקה והגבלות במדינות דמוקרטיות

• חקיקה שמונעת תיירות השתלות למדינות חשודות.
• חוקים המחייבים שקיפות במקור האיבר בהשתלות שבוצעו בחו"ל.
• עצירת שת"פים אקדמיים ורפואיים עם מוסדות סיניים המעורבים בפרקטיקות אלו.

חינוך ומודעות

• עידוד מודעות בציבור הרחב לגבי אתיקה רפואית.
• הדגשת האחריות האישית של מושתלים ומוסדות רפואיים.
• קמפיינים תקשורתיים שמסבירים – השתלה מהירה אינה תמיד מוסרית.

לחץ דיפלומטי

• הכרה בין-לאומית בעבירות המתבצעות.
• הפעלת לחץ על סין מצד ארגונים כמו האו"ם או האיחוד האירופי.
• מניעת השתתפות סין בכנסים רפואיים או שיתופי פעולה מדעיים ללא התחייבות לשקיפות.

סיכום: כשהגוף הופך לסחורה – והעולם שותק

תעשיית האיברים של סין אינה עוד סיפור אפור על שחיתות רפואית. מדובר בפרקטיקה נרחבת, מרושעת ומבוססת היטב, שמתרחשת לעיני כל, אך זוכה להכחשה, השתקה ולעיתים אפילו לשיתוף פעולה של ממש.

הפלישה לאנושיות שמתרחשת בשם הכסף, היעילות והשליטה, צריכה להטריד כל אדם באשר הוא.

השאלה היא – מה כל אחד מאיתנו מוכן לעשות כדי למנוע את ההשתלה הבאה שתתבצע ללא הסכמה, מתוך כלוב?