5 משברי זכויות אדם שמתרחשים ממש עכשיו

בזמן שאנחנו עסוקים בעניינים שוטפים – חדשות, עבודה, נטפליקס – ישנם אזורים שלמים בעולם בהם הפרת זכויות אדם הפכה לשגרה יום-יומית.

אלו לא סיפורים מהעבר הרחוק או ממשטרים סגורים בלבד, אלא מציאויות עכשוויות, מתועדות, ומתמשכות.

במאמר הבא נצלול לתוך חמישה מהמשברים החריפים ביותר של זכויות אדם שמתרחשים ממש עכשיו – ביוני 2025 – ונבין מה הופך אותם למסוכנים כל כך.

הגיע הזמן להפסיק להסיט את המבט ולבחון מקרוב איך בני אדם חיים תחת דיכוי שיטתי.

דיכוי בני הרוהינגיה במיאנמר – משבר מתמשך של טיהור אתני

מאז 2017, כשממשלת מיאנמר פתחה במבצע צבאי רחב נגד בני הרוהינגיה במדינת ראקין, מאות אלפים ברחו למדינות שכנות, ובראשן בנגלדש.

נכון ל-2025, מעל 950,000 פליטים רוהינגיה עדיין חיים במחנות צפופים בקוקס-באזר שבבנגלדש, ללא אזרחות, זכויות בסיסיות או אופק לעתיד.

עיקרי הפגיעה בזכויות:

• שלילת אזרחות – בני הרוהינגיה נחשבים ל"חסרי מדינה" במיאנמר, למרות שמרביתם חיים שם דורות.
• הגבלות תנועה חמורות – אפילו בתוך מיאנמר, רוהינגיה נותרים כלואים בכפריהם, ללא חופש תנועה.
• פשעי מלחמה – אונס, שריפת כפרים, הוצאות להורג. האו"ם קבע שמדובר בטיהור אתני.

למה זה נמשך?

הממשלה המיאנמרית, גם אחרי ההפיכה הצבאית ב-2021, אינה מכירה באחריות לפשעים, ואפילו תוקפת גופים שמנסים לסייע.

מנגנונים בינלאומיים חסרי שיניים, בעוד המדינות השכנות אינן רוצות לקלוט את הפליטים לצמיתות.

דיכוי נשים באפגניסטן – משטר שמחזיר את הגלגל לאחור

מאז שחזרו לשלטון בקאבול באוגוסט 2021, הטליבאן לא בזבזו זמן והחלו לפרק שיטתית את זכויות הנשים במדינה.

ב-2025, נשים באפגניסטן חיות תחת שלטון שמכחיש להן כמעט כל חופש בסיסי – תנועה, חינוך, פרנסה.

תצלום מצב:

• איסור על נשים ללמוד מעבר לחטיבת ביניים – אוניברסיטאות נסגרו עבורן לחלוטין.
• איסור על נשים לעבוד ברוב התחומים – כולל בארגוני סיוע בינלאומיים.
• קוד לבוש מחמיר – בורקה מלאה, איסור להסתובב לבד בציבור.

בפועל, מדובר במערכת דיכוי מגדרית מוחלטת שלא משאירה שום מרחב לנשימה. אפילו נשים עם תארים, ניסיון מקצועי ויכולות נאלצות לשבת בבית ולהתנתק מהחברה.

ומה עושה הקהילה הבינלאומית?

מעט מאוד. רוב המדינות לא מכירות בטליבאן כממשל לגיטימי, אך ממשיכות לנהל איתו מגעים מתוך אילוץ. ניסיון לסייע לנשים בתוך אפגניסטן כמעט בלתי אפשרי – עצם נוכחות של נשות צוות בארגונים זרה לחוקי המשטר.

דוגמה קונקרטית: ב-2024 סגר הטליבאן את פעילות אוניברסיטת קאבול לנשים, למרות שהייתה ממומנת בעיקר על ידי מענקים מערביים. אלפי סטודנטיות איבדו את המסלול היחיד שהיה להן להתקדמות.

משבר זכויות האדם בדרום סודאן – מלחמה שממשיכה להרוס כל תקווה

הסכם השלום שנחתם ב-2018 בדרום סודאן אמור היה לשים קץ למלחמת האזרחים האכזרית שפרצה במדינה רק שנתיים לאחר קבלת העצמאות.

בפועל, גם ב-2025 המדינה נמצאת במשבר אנושי מתמשך.

מאבקים בין מיליציות, חוסר יציבות פוליטית, וקיפאון מוחלט בבניית מוסדות – כל אלו הפכו את המדינה לאחת המסוכנות והמדממות בעולם.

הפגיעות המרכזיות:

• רציחות אתניות שיטתיות: עשרות אלפי אזרחים, כולל נשים וילדים, נטבחים על רקע מוצא אתני.
• גיוס ילדים ללחימה: לפי הערכות של גופים בינלאומיים, מעל 19,000 ילדים נלחמים כיום בשורות כוחות חמושים שונים.
• רעב כרוני: מעל 7 מיליון איש סובלים מאי ביטחון תזונתי, כלומר אין להם מה לאכול.

במקום מדינה, קיימת רשת של חמולות, מיליציות וראשי שבטים, שכל אחד מהם מנהל חלק אחר של המדינה.

הממשלה אמנם מתפקדת באופן רשמי, אך בפועל אין שלטון חוק, אין מערכת חינוך ארצית מתפקדת, ואין מערכת בריאות ראויה לשמה.

ומה עושים עם זה?

העולם מתייחס לדרום סודאן כאל "בעיית עולם שלישי קלאסית", ומפנה אליה פחות ופחות משאבים. התקשורת לא מדווחת, הסיוע מתייבש, והאזרחים נותרים חסרי קול וחסרי תקווה.

מדובר במצב שבו "שלום על הנייר" משמש ככיסוי לאכזריות שעדיין מתבצעת בשטח – כולל מעשי אונס קבוצתיים, עינויים, וכליאה ללא משפט.

מחנות החינוך מחדש באזור שינג'יאנג שבסין – דיכוי מתועש של מיעוטים מוסלמים

מאז 2017, ממשלת סין מנהלת מערך עצום של מחנות כליאה ומעקב באוטונומיה האויגורית שינג'יאנג, שבהם כלואים מיעוטים מוסלמים – בעיקר אויגורים – לצורך "חינוך מחדש".

ב-2025, למרות ניסיונות להציג תדמית רגועה יותר לעולם, המערכת ממשיכה לפעול – פשוט בשיטות מעט יותר מתוחכמות.

מאפיינים של הדיכוי:

• מעקב טכנולוגי מוחלט: כל תנועה, שיחה או אינטראקציה חברתית נאספים ונשמרים. סריקות פנים ברחובות ואפליקציות ריגול בטלפונים.
• מחנות סגורים למחצה: עשרות אלפים כלואים במחנות שבהם נדרשים להצהיר אמונים למפלגה הקומוניסטית, לוותר על הדת, ולעבור הכשרה אידיאולוגית.
• עיקור נשים: עדויות מהימנות רבות מצביעות על מדיניות יזומה של הפחתת ילודה בקרב האויגורים.

מספרים שמבהירים את ההיקף:

• יותר ממיליון אויגורים עברו או עדיין כלואים במחנות מאז 2017.
• כ-13% מכלל אוכלוסיית שינג'יאנג נמצאת תחת "תוכניות חינוך מחדש".
• כ-500 מסגדים נהרסו, הושחתו או הוסבו למבנים אזרחיים.

זהו דיכוי מודרני, תעשייתי, יעיל – ואין לו תקדים בגודלו בעידן הנוכחי. אם פעם השתמשו בשוט ובכלא, היום הכל נעשה באמצעות בינה מלאכותית, רשתות מעקב ואלגוריתמים.

סין מכחישה כמובן את כל ההאשמות, וטוענת שמדובר במאבק בטרור.

ונצואלה – מדינה שמתפרקת מבפנים

ונצואלה הייתה בעבר אחת המדינות העשירות בדרום אמריקה. כיום, מדובר במדינה שקרסה כמעט בכל תחום – כלכלית, פוליטית, חברתית.

הנשיא ניקולאס מדורו מחזיק בשלטון בכוח, תוך שימוש נרחב באלימות ממוסדת, מעצרים שרירותיים ודיכוי אכזרי של כל מתנגד.

עיקרי משבר זכויות האדם:

• רעב ומחסור קיצוני: אזרחים מחפשים אוכל בפחי זבל. מחירי מזון בסיסי קפצו ב-400% רק בשנתיים האחרונות.
• בריחה המונית: מעל 7.7 מיליון אזרחים ברחו מהמדינה מאז 2015, מה שמציב את המשבר ברמות של פליטות ממלחמות.
• אלימות של מנגנוני הביטחון: הוצאות להורג ללא משפט, עינויים של פעילים פוליטיים, וכליאה של עיתונאים.

נתונים עכשוויים:

דוגמה עדכנית:

בחודש אפריל 2025 נעצרו יותר מ-30 פעילים של תנועות סטודנטיאליות באוניברסיטת קרקס, לאחר שהפגינו נגד הקצבות מים. הם מוחזקים בבידוד מוחלט וללא ייצוג משפטי.

מדובר במדינה שמתפרקת מבפנים, בעוד ההנהגה ממשיכה להתחזות לדמוקרטיה, לארגן בחירות מזויפות ולהזמין משקיפים ממדינות ידידות בלבד.

כל אחד מהמשברים האלו קורה עכשיו – לא בעבר, לא בתיאוריה

מה שמאחד את חמשת המשברים האלו הוא לא רק ההיקף והאכזריות, אלא גם התעלמות כמעט שיטתית של הקהילה הבינלאומית. כשאין אינטרס פוליטי או כלכלי ברור – אין התערבות.

אלו משברים שמתרחשים בחסות הדממה. בעולם שבו כל אחד יכול לגשת למידע תוך שניות, שתיקה הופכת לבחירה.

אם לא נשאל שאלות, לא נדע. ואם לא נדע – גם לא נוכל לדרוש פעולה.

בכל אחד מהמקרים שתוארו כאן, יש דרכים לסייע – בלחץ ציבורי, בהעלאת מודעות, ובתמיכה בארגוני זכויות אדם.